פסק-דין בתיק ת"א 16689-12-08

בפניי תביעה כספית בסך 2,500,000 ש"ח בגין נזקים אשר גרמו לכאורה הנתבעים, ביחד ולחוד, לנכס שבבעלות התובעת בעת ביצוע עבודות ביוב.

זהות הצדדים והעובדות שאינן במחלוקת

1.                  הגב' דינה חסידוב (להלן: "התובעת") היא בעלת זכויות החכירה בנכס ברחוב דרך הים במושב בוסתן הגליל (להלן: "המושב") ששטחו 1,365 מ"ר, הידוע כגוש 19966 חלקה 30 (להלן: "המגרש"). על המגרש היה קיים בית מגורים (להלן: "בית התובעת") המורכב משלושה מבנים שונים שנבנו במועדים שונים, כאשר על שני המבנים ב' ו-ג' בנויה קומה נוספת:

א.   מבנה בן קומה אחת, בשטח של כ-39 מ"ר, עשוי שלד בטון מזוין, קירות בלוקים וגג רעפים על גבי קונסטרוקציית עץ, שנבנה בשנות החמישים של המאה הקודמת (להלן: "מבנה א'"). התובעת, בעלה ז"ל וילדיה עברו להתגורר במבנה א' בשנת 1972;

ב.   מבנה שנבנה בשנת 1974 כתוספת שלדית בחלק הצפוני של מבנה א', המורכב משתי קומות- קומת קרקע בשטח כולל של 43 מ"ר וקומה שנייה בשטח כולל של כ-30 מ"ר (להלן: "מבנה ב'").

ג.    מבנה בן שתי קומות (קומת קרקע בשטח של כ-77 מ"ר וקומה שנייה בשטח של כ-33 מ"ר), המשמש כיחידה נפרדת שנבנתה ואוכלסה בשנת 1984 בצד הדרום מזרחי של מבנה א' (להלן: "מבנה ג'").

2.                  המושב נמצא בתחום שיפוטה של הנתבעת 1, המועצה האזורית מטה אשר (להלן: "המועצה"). המועצה יצאה בחודש ספטמבר 1996, באמצעות החברה הכלכלית מטה אשר- ייזום ופיתוח פרויקטים בע"מ (להלן: "החברה הכלכלית"), ובמסגרת המנהלה הארצית למים ולביוב, במכרז מס' 0559-32/96-964 (להלן: "המכרז", נספח 2 ל-נ/9) לביצוע מערכת ביוב מרכזית במושב (להלן: "הפרויקט"). מטרת הפרויקט הייתה ביטול בורות הרקב והבורות הסופגים שפעלו בחלקות הפרטיות במושב ומעבר למערכת מרכזית של ביוב במושב.

3.                  הנתבעת 2, חברת פלגי מים בע"מ (להלן: "פלגי מים") היא שתכננה את הפרויקט, לרבות סיוע בהכנת המכרז וליווי הפרויקט, ושימשה כמפקח עליון.

4.                  במכרז הקבלנים לבניית מערכת הביוב זכה מר דראושה פאוזי ח'דר המנוח, הקבלן שביצע את העבודות בפועל (להלן: "הקבלן המבצע"), בהתאם לחוזה שנחתם בינו לבין המועצה ביום 13.11.96. הנתבעים 3-8 הם יורשיו לפי צו ירושה מיום 20.1.08.

5.                  ביום 1.7.96 ניתן על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חבל אשר היתר לביצוע העבודות מושא המכרז (נ/9, נספח 6). העבודות שנערכו בין השנים 1997-1999 כללו, בין השאר, התקנת צנרת להובלת שופכים מבתי המגורים ומבני הציבור במושב; חיבור בתי המושב אל מערכת ביוב מרכזית; הקמת מכון שאיבה הכולל מבנה לשתי משאבות אופקיות לסניקת מי הביוב אל מכון שאיבה של קיבוץ שמרת; חציית כביש עכו-נהריה בקידוח אופקי וחציית מסילת הרכבת, לרבות השחלת צינורות ביוב (להלן: "העבודות").

6.                  במסגרת העבודות נחפרו בגבולות המגרש שבבעלות התובעת תעלות ביוב עמוקות בהן הונחו שני קווי ביוב, אחד בצד הצפוני של המגרש והשני בצד המזרחי של המגרש, הנפגשים בשוחה משותפת בפינה הצפון-מזרחית של המגרש ומשם ממשיכים צפונה, לכיוון מכון השאיבה המרכזי של המושב.

7.                  במהלך ביצוע העבודות, שנמשכו כאמור קרוב לשנתיים, נתגלו מספר ליקויים שדווחו למועצה על ידי תושבי המושב ורשויות המושב. הליקויים שנבדקו על ידי המועצה, תוקנו, בין באמצעות הקבלן המבצע ובין באמצעות קבלני משנה אחרים.

8.                  ביום 20.10.98, בתום ביצוע העבודות והנחת קווי הביוב, ניתנה לקבלן המנוח תעודת גמר (נ/9, נספח 11). מערכת הביוב העצמאית של התובעת נותקה וחוברה אל מערכת הביוב המרכזית החדשה שפועלת מאז ועד עתה. 

טענות הצדדים

טענות התובעת

9.                  ביום 29.12.08 הגישה התובעת כתב תביעה נגד המועצה, בטענה שעבודות הביוב שביצעה המועצה במגרשה נעשו באיכות ירודה ושלא לפי הסטנדרטים המקובלים, מה שגרם לנזק לבית המגורים של התובעת. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 5.7.09. ביום 21.2.10, לאחר שהתקבלה בקשת התובעת להחלפת צדדים, הוגש כתב תביעה מתוקן נוסף כנגד המועצה (נתבעת 1), פלגי מים (נתבעת 2) ויורשי הקבלן המנוח (נתבעים 3-8).

10.              לפי כתב התביעה המתוקן, בשנים הראשונות לאחר הפעלת מערכת הביוב החדשה נראה היה כי המערכת תקינה, אולם בדיעבד התברר לתובעת לטענתה, שהנחה זו הייתה מוטעית. בסוף שנת 2002 הבחינו התובעת ובני משפחתה לראשונה, שבקירות של מבנה א' התהוותה בעיה קשה של רטיבות. באותו מועד הניחה התובעת, שמדובר בבעיית אינסטלציה רגילה. למעשה היה מדובר, כך לטענתה, בסימפטום ראשון של עבודות התשתית הלקויות והמרושלות שביצעו הנתבעים במגרש. רק בסוף שנת 2005, בעקבות חוות דעת של מומחים שביקרו במגרש, הסתבר לתובעת לראשונה לטענתה, שהעבודות שבוצעו במגרש מספר שנים קודם לכן גרמו לשקיעת הקרקע, לתזוזת בית המגורים של התובעת ולסדקים, קרעים ועיוותים קשים בשלושת המבנים המרכיבים את בית מגורי התובעת.

11.              התובעת מדגישה, שהנזקים השונים שנגרמו לביתה הם תוצאה של תהליך שארך מספר שנים, הכולל שינוי הדרגתי בתכולת הרטיבות של הקרקע המגרש ושקיעה הדרגתית של הקרקע. לטענתה, הנחת שני קווי הביוב בגבולות המגרש פעלה כמערכת ניקוז יעילה ביותר שייבשה במהירות את מסת הקרקע במגרש התובעת עד לעומק החפירה שביצעה המועצה. מדובר בתהליך הדרגתי, ולא בתופעה הנראית לעין באופן מיידי לאחר סיום ביצוע עבודות הביוב, תהליך ההולך ומחריף ככל שחולף הזמן.

12.              התובעת טוענת, כי מאחר שלייבוש הקרקע, שהייתה בעבר רטובה כל הזמן, השלכות מרחיקות לכת ביחס למצב המבנים ויסודותיהם, היא פנתה טרם הגשת התביעה מספר פעמים למהנדס המועצה ולמחלקת הפיקוח על הבנייה ומבנים מסוכנים של המועצה בבקשה לקבל סיוע ופתרונות מעשיים לבעיות ולנזקי שקיעת ביתה, אך ללא הועיל. בלית ברירה, ובהתאם להמלצות מומחים ואנשי מקצוע שונים ששכרה התובעת, שהבהירו לה חד משמעית שקיים חשש שמבנה א' לא יחזיק מעמד חורף נוסף, כך שהוא עלול להתמוטט עם בוא הגשמים, ויש להרוס אותו ואת מבנה ב' מיידית, פעלה התובעת בסוף אוגוסט 2008, לאחר קבלת היתר הריסה, להריסת מבנים א' ו-ב', עוד בטרם הגשת התביעה.